לפני כבוד השופטת הבכירה שרון לארי-בבלי

 

 

 

המאשימה

 

 מחלקה לחקירות שוטרים - מח"ש

 

נגד

 

הנאשם

 XXXXXXXX

 

<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד שולי מלכה

 הנאשם וב"כ עו"ד יצחק כהן 

פרוטוקול

 

ביהמ"ש מקריא לצדדים את עיקרי גזר הדין:

 


גזר דין

 

רקע

 

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום  מתוקן בשתי עבירות תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

 

בתקופה הרלבנטית לכתב האישום שירת הנאשם כקצין שיטור וקהילה בתחנת לב הבירה. ביום 17.01.17 בשעה 19:30 או בסמוך לכך, נערכה הפגנה בכיכר השבת בירושלים, בה השתתפו אנשים הנמנים על האוכלוסייה החרדית, ובמהלכה נחסמו צירי תנועה. במקום האירוע עבר אלכסנדר שפירא (להלן: המתלונן) אשר שמע את אחד המפגינים צועק לעבר שוטר יס"מ אתיופי שהיה במקום "כושי, לך הביתה". הנאשם, שסבר כי המתלונן הוא זה שצעק את האמור, תפס את המתלונן והובילו למקום צדדי, שם הכה באמצעות ידו השמאלית בפניו של המתלונן. כתוצאה מכך, נפלה המגבעת מראשו של המתלונן. המתלונן הוריד את משקפיו משום שחשש כי ישברו, ואז הנאשם הלם בשנית בפניו של המתלונן, תוך שצעק לעברו "הבנת?!".

 

הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום (המתוקן) ובימים 8.7.18 ו – 10.7.18 נתקיימו דיוני הוכחות.

ביום 10.07.18, לאחר תום פרשת התביעה ובמהלך עדותו הראשית, חזר בו הנאשם מכפירתו  והודה במיוחס לו. בהסכמה, נשלח הנאשם לשירות המבחן לקבלת תסקיר בעניינו.


 

תסקיר שירות המבחן

 

מתסקיר שירות המבחן שהתקבל ביום 28.08.18 עולה כי הנאשם בן 37, נשוי ואב לשלושה ילדים, מתגורר במעלה אדומים ועובד כקצין במשטרת ישראל מזה כ-15 שנה. קורות חייו פורטו בהרחבה בתסקיר. לאחר שחרורו משירות צבאי קרבי, במהלכו השתתף במבצע "חומת מגן", רצה להמשיך לתרום ולשרת את החברה, והחליט להתגייס למשטרת ישראל כלוחם יס"מ. במהלך שירותו במשטרה למד לתואר ראשון במדעי החברה ותואר שני בקרימינולוגיה. הנאשם הביע רצון להמשיך לשרת במשטרת ישראל וכן הביע חשש מהשלכות ההליך הפלילי על המשך עתידו במשטרה. בתוך כך, ציין כי זומן לשימוע בעניין המשך שירותו במשטרת ישראל.

 

שירות המבחן דיווח כי הנאשם נטל אחריות מלאה למעשיו והביע חרטה כנה, כמו גם תחושות של כישלון עצמי בגין ביצוע העבירות. לדבריו, ביום האירוע שימש כקצין אחראי על אירועי הפרות הסדר, ובמהלכן שמע את המתלונן צועק על שוטר ממוצא אתיופי באופן מזלזל ופוגעני, ועל כן הגיב בצורה אלימה תוך העדר שליטה עצמית ואף ניצול סמכותו וכוחו. הנאשם מסר לשירות המבחן כי הבין שטעה במעשיו. הנאשם אף הביע נכונות לבחון השתתפותו בהליך גפ"נ (גישור-פוגע-נפגע).

 

שירות המבחן התרשם כי הנאשם בעל רמת אינטליגנציה תקינה ויכולת ביטוי מילולית תואמת. עוד צוין כי לנאשם כוחות חיוביים לתפקוד אשר מתבטאים בסיום לימודיו התיכוניים, שירות צבאי מלא ותעסוקה יציבה ורציפה במהלך חייו. עוד התרשם השירות כי הנאשם פועל מתוך עולם ערכים תקין ומשקיע את כוחותיו בשירות למען הציבור במסגרת תפקידו. עולה כי ההליך הפלילי המנוהל נגדו לראשונה בחייו גרם לזעזוע קשה ולטלטלה, באופן שירתיע את הנאשם מלחזור על התנהגותו הפסולה.

נוכח האמור לעיל, המליץ שירות המבחן לבטל את הרשעת הנאשם ולהשית עליו צו של"צ בהיקף של 120 שעות וכן צו מבחן, במהלכו תיבחן האפשרות לשלבו בהליך גישור המתקיים בשירות המבחן.

 

ראיות לעונש

 

בדיון מיום 17.07.18 נשמעו עדויותיהם של מספר עדי אופי.

 

נצ"מ צבי חסיד, מפקד תחנת משטרת ראשון לציון במחוז מרכז, תיאר את היכרותו ארוכת השנים עם הנאשם שתחילתה בשנת 2005, כשהנאשם שרת תחת פיקודו ביס"מ. לדבריו, הנאשם מונה למפקד צוות שכן הראה בגרות, מקצועיות ויכולת התמודדות ראויה עם מצבים קשים. עוד תיאר את הנאשם כשוטר מסור, ערכי וטוב לב.

 

נצ"מ נתי גור, מפקד תחנת משטרת לב הבירה בירושלים, משמש כמפקדו הישיר של הנאשם מזה תשעה חודשים. לדבריו, הנאשם הינו קצין מוכשר, מקצועי וערכי. נצ"מ גור הדגיש כי הפעילות בתחנת לב הבירה הינה מורכבת ומאתגרת, החולשת על שטח רב הכולל אוכלוסיות שונות, ועל כן תפקידו של הנאשם חשוב ומורכב. עוד ציין את הפרויקטים הקהילתיים אותם הנאשם מלווה, כדוגמת ליווי עמותת "עלה" בריצת מרתון שנתית.

 

נצ"מ שלומי טולדנו, סגן מפקד מרחב ציון במחוז ירושלים, עמד על מעלותיו של הנאשם, וציין את העובדה כי הנאשם בחר לשרת בתחנת המשטרה הסבוכה והמורכבת ביותר במחוז ירושלים. בפרט הדגיש את האווירה המתוחה בהפגנות החרדים, אשר לרוב הינן הפגנות ספונטניות גדולות ורחבות היקף, שבהן כמות הגידופים, הנאצות ויידוי האבנים גדולה מאוד. עוד עמד על הפרויקטים הקהילתיים בהם לוקח הנאשם חלק.

 

סנ"צ אבי כהן, מפקד מרחב דוד בעיר העתיקה, תיאר את היכרותו ארוכת השנים עם הנאשם ועמד על תכונותיו האישיות שהפכו אותו במרוצת השנים לקצין ראוי ומוערך.

 

מר ישראל וורטהיימר הינו תלמיד ישיבה המתנדב במשטרת ישראל מזה שנים רבות. מר וורטהיימר עמד על היכרותו עם הנאשם, ועל תכונותיו הראויות. לדבריו, הנאשם הינו קצין למופת.

 

תמצית טיעוני הצדדים

 

ב"כ המאשימה עמדה על נסיבות ביצוע העבירה ועל הפגיעה בערכים המגונים, תוך שהדגישה כי התנהגות הנאשם נוגדת את הערכים אשר על שוטר במשטרת ישראל לייצג ועליהם הוא אמון, באופן שפוגע ומשחיר את תדמית המשטרה. לדידה, מתחם העונש ההולם נע בין חודש לשישה חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות, תוך שהפנתה לפסיקה התומכת בטיעוניה. לדבריה, המקרה דנן אינו עומד בתנאים הפסיקתיים שנקבעו לביטול הרשעה; הרשעתו לא תוביל בהכרח לפיטוריו ממשטרת ישראל ונסיבות ביצוע העבירה, ובפרט בעובדה שמדובר בקצין משטרה, לא מאפשרות להימנע מהרשעתו. נוכח האמור, עתרה להשית על הנאשם מאסר למשך חודשיים שירוצה בעבודות שירות, ופיצוי למתלונן.

 

ב"כ הנאשם עמד אף הוא על נסיבות ביצוע העבירה, תוך שהדגיש כי למתלונן לא נגרם נזק גופני ברף הגבוה וכי עסקינן בעבירת אלימות ברף הנמוך. ב"כ הנאשם עמד בהרחבה על נסיבותיו האישיות של הנאשם, כפי שעולות מתסקיר שירות המבחן, תוך שימת דגש על פועלו המקצועי של הנאשם, אשר בא לידי ביטוי במספר לא מבוטל של תעודות הערכה והוקרה אשר הוגשו לבית המשפט. לדבריו, הנאשם נטל אחריות מלאה למעשיו, המתבטאת בהודאתו בפני בית המשפט וכן בפני שירות המבחן שהתרשם כאמור. באשר לשאלת ההרשעה, טען ב"כ הנאשם כי החל הליך פיטורים בעניינו של הנאשם ועל כן ישנה חשיבות גדולה לאמור בגזר הדין שיושת עליו. נוכח האמור לעיל, עתר ב"כ הנאשם לבטל את הרשעת הנאשם ולאמץ את המלצת שירות המבחן.

 

שאלת ביטול ההרשעה

 

בבוא בית המשפט לחרוג מן הכלל לפיו יש להרשיע בפלילים עליו לבחון הצטברותם של שני תנאים שנקבעו בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, נב(3) 337, 342 (להלן: הלכת כתב). התנאי הראשון הוא כי על ההרשעה לפגוע בפגיעה חמורה בשיקום הנאשם; התנאי השני הוא כי סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.

עוד בהלכת כתב, פרט כב' השופט לוין רשימת שיקולים, לא ממצה, שיש בה כדי להדריך את בתי המשפט בעניין זה, והמהווה אך אחד הגורמים שיש להביא בחשבון בהחלטה בדבר הרשעתו של נאשם:

א) האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם; ב) מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה; ג) מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד; ד) מידת הפגיעה של העבירה באחרים; ה) הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות; ו) האם ביצוע העבירה על-ידי הנאשם משקף דפוס של התנהגות כרונית, או המדובר בהתנהגות מקרית; ז) יחסו של הנאשם לעבירה, האם נוטל הוא אחריות לביצועה, האם הוא מתחרט עליה; ח) משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם; ט) השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם.

 

בשורה ארוכה של פסקי דין חזר בית המשפט העליון על הלכה זו, תוך שהדגיש כי הימנעות מהרשעה הינה חריג שבחריגים השמור "אך למקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה" (רע"פ 619/18 בזיזינסקי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 01.03.18); וכן ראו בהלכת כתב). יתרה מכך, הדרישה בדבר הוכחת פגיעה בשיקומו של הנאשם על ידי הצגת נזק קונקרטי נותרה כמות שהיא, חרף הטענה החוזרת לפיה על בית המשפט להידרש אף לנזק תאורטי עתידי בשיקומו של הנאשם (ראו ברע"פ 7109/14 סייג נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 20.11.14); ע"פ 8528/12 אלירן ציפורה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 03.03.13); ע"פ (י-ם) 20305-03-16 מדינת ישראל נ' ליאור זיסרמן (פורסם בנבו, 10.07.16)). בהקשר זה יוער כי שותפה אני לדעה שהובאה בפסיקה, לפיה ככל שמדרג העבירה ונסיבותיה חמורים יותר, כך גם על היקף הראיות הנדרשות כדי לבסס את הטענה לפגיעה חמורה בשיקום להיות משמעותי יותר.

 

ומן הכלל אל הפרט

 

הערך המוגן בבסיס עבירת התקיפה בה הורשע הנאשם הינו הגנה על שלמות גופו של אדם. אלימות המופעלת כלפי אדם הינה מעשה פסול ומכוער, אשר טומן בחובו, מעבר לפגיעה הפיזית, אף תחושת השפלה ופגיעה ממשית בזכותו של הנפגע לכבוד. הדברים מקבלים משנה תוקף מקום בו עסקינן באלימות המופעלת על ידי שוטר כלפי אזרח שלא לצורך, ומבלי שעומדת לשוטר סמכות להפעילה.

 

אין עוררין ולא יכול להיות שמץ של ספק כי לשוטרי משטרת ישראל תפקיד מרכזי בשמירה על שלטון החוק והסדר הציבורי.  לא אחת נפסק כי "משטרת ישראל היא הלכה למעשה הגילוי היום יומי של שלטון החוק במדינת ישראל, ומוטלים עליה תפקידים רבים במדינתנו רווית הקשיים, המתחים והאיומים, ונדמה כי אף גוף משטרתי במדינה דמוקרטית לא נאלץ להתמודד עם האתגרים הרבים הניצבים בפני משטרת ישראל, החל מגילוי פשעים ומניעתם וכלה בהתמודדות עם מתקפות טרור אכזריות" (ראו בע"פ 9878/09 מדינת ישראל נ' רמי מוסא (פורסם בנבו, 20.09.10), בפס' 26). בתוך כך, על שוטרי משטרת ישראל, כמו גם יתר כוחות הביטחון, ליטול חלק באירועים מורכבים וקשים, הכוללים לעיתים אף סיכון ביטחונם האישי, והכל, כאמור, למען שמירה על הסדר הציבורי, שלטון החוק וביטחון תושבי המדינה.

 

אכן, לא אחת נתקלים שוטרי משטרת ישראל בסיטואציות אלימות ומסוכנות, ועליהם מוטל התפקיד לשמור על הסדר הציבורי, תוך קבלת החלטות מהירות בתנאי לחץ, והימנעות מחריגה מן הסמכות המוקנית להם בחוק. לא אחת נפסק כי עליהם להימנע מניצול כוחם לרעה. כך למשל בע"פ 64/86 מאיר אשש נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 31.12.86):

 

שוטרי ישראל, מלאכתם קשה ואחראית, מלווה לא אחת סיכונים והתנכלויות, והינם ראויים לכל אהדה שיכולים בתי המשפט לתת להם. אך במה דברים? כל עוד הם זוכרים וערים לכך שהסמכות והמרות שהוענקו להם, רק לצרכי ביצוע התפקיד ניתנו ואסור שיעשה בהם שימוש לרעה. עליהם לשנן זאת לעצמם השכם והערב, דוקא משום שמלאכתם מחייבת לעתים קרובות נוקשות ואפילו שימוש בכח. המעבר מ"כח סביר" לאלימות מיותרת הוא מהיר ומפתה וחלילה להם לעבור את הגבול.

 

בחינת נסיבות ביצוע העבירה מצביעות על כך שמידת הפגיעה בערך המוגן הינה ברף הנמוך. כפי שציין ב"כ הנאשם, הנאשם הורשע בעבירת אלימות ברף הנמוך ביותר, ולמתלונן לא נגרם נזק פיזי של ממש. לא יהיה זה מוגזם להגיד כי עיקר הנזק שנגרם למתלונן הינו בתחושת העלבון וההשפלה שספג במהלך אירוע זה ובעקבותיו. הנאשם היה משוכנע ששמע את המתלונן צועק לעבר שוטר אחר "כושי לך הביתה", ועל כן חש פגיעה קשה עבור אותו שוטר ופעל כפי שפעל. ברי כי אין הצדקה למעשה זה של הנאשם, אשר החליט בדרכו הפסולה שלו ללמד את המתלונן לקח, וזאת כאמור כאשר המתלונן כלל לא צעק את האמירה המכוערת.

 

יחד עם זאת, אני סבורה כי בחינת התנאי בדבר סוג העבירה בנסיבותיה מובילה למסקנה כי ניתן להימנע מהרשעת הנאשם מבלי לפגוע ביתר שיקולי הענישה, וזאת בשים לב שעסקינן באירוע בודד בו היה מעורב הנאשם, מבלי שנגרם למתלונן נזק של ממש. יצוין כי הימנעות מהרשעה כאמור תלויה בבחינת התנאי השני לביטול הרשעה שעניינו פגיעת ההרשעה בשיקומו של הנאשם.

 

שמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בפסיקה שהוגשה לעיוני וכן במסמכים האישיים הנוגעים לנאשם ומסקנתי היא כי הרשעתו של הנאשם בדין תוביל ליחס בלתי סביר בין הנזק שיגרם לנאשם לבין חומרתה של העבירה. על כן, יש לכלול את המקרה דנן תחת אותם מקרים חריגים בהם בית המשפט יבטל הרשעת נאשם, ואבאר קביעה זו.

 

כפי שצוין בתסקיר שירות המבחן, הנאשם נטל אחריות מלאה למעשיו תוך שהביע חרטה מלאה. עולה מן האמור בתסקיר כי המדובר בסיטואציה בה איבד הנאשם שליטה עצמית וניצל מעמדו וסמכותו. הנאשם הבין כי עשה טעות ופעל באופן לא תקין, דבר המתבטא בתחושות כישלון עצמי שחווה. אעיר לעניין זה, כי לא נעלם מעיניי שהודאת הנאשם ניתנה לאחר פרשת התביעה ולא בהזדמנות הראשונה. ניהול ההליך הינו זכותו היסודית של הנאשם, ולא אחת משמש הליך שמיעת הראיות כאמצעי להפנמת המעשים שביצע נאשם, באופן שמוביל להודאתו. לא מצאתי כי יש לזקוף זאת לרעתו, או כי יש באמור כדי להוות שיקול להימנע מביטול הרשעתו. התרשמתי כי בסופו של יום, ניתנה הודאתו של הנאשם באופן כן ואמיתי, וכי הנאשם מביע חרטה עמוקה למעשיו.

 

ההגנה הגישה לעיוני אסופה כבדת משקל של תעודות הערכה והוקרה, ממנה עולה כי הנאשם בחר להקדיש את חייו הבוגרים למשטרת ישראל ולשירות הציבורי. במרוצת השנים קיבל תעודות הערכה המעידות על מקצועיותו, יסודיותו ונאמנותו למשטרת ישראל וערכיה. התרשמתי כי עבודתו של הנאשם במשטרת ישראל כללה, ועודנה כוללת, הקרבה של ממש, תוך חתירה של הנאשם למצוינות ודוגמה אישית עבור פקודיו. עולה איפא כי האירוע נשוא כתב האישום הינו חריג בנוף חייו של הנאשם במסגרת שירותו במשטרת ישראל, וכי לאורך השנים שמר על התנהגות שומרת חוק, תוך שמילא תפקידיו על הצד הטוב ביותר. הדבר אף בא לידי ביטוי בדבריהם של עדי האופי, אשר פיקדו על הנאשם בתקופות שונות בחייו, ומסרו כולם כי המדובר בקצין ערכי, מסור ומקצועי.

 

ב"כ הנאשם טען כי החל הליך פיטורים בעניינו של הנאשם. שירות המבחן שוחח טלפונית עם קצינת שימוע שוטרים במשטרת ישראל אשר מסרה כי טרם התקבלה החלטה בדבר המשך או הפסקת העסקתו של הנאשם. הובהר לשירות המבחן כי תוצאת גזר דין זה יכולה להשפיע על ההחלטה, כאשר בין השיקולים אשר ישקלו בהחלטת משטרת ישראל ניתן למנות את הרשעתו או אי הרשעתו, העונש שיוטל עליו וכן מה ייכתב אודותיו בגזר הדין.

 

אמת, אין בהרשעתו של הנאשם כדי להביא בהכרח לסיום העסקתו במשטרת ישראל באופן אוטומטי. למשטרת ישראל עומד שיקול דעת נרחב יחסית בהחלטה זו, וייתכן וגזר הדין בעניינו של הנאשם יסייע למשטרת ישראל בקבלת החלטה כאמור. במצב דברים זה, הרי שלהגנה קושי משמעותי להציג בפני בית המשפט נזק קונקרטי בדבר פגיעה בשיקומו של הנאשם. יחד עם זאת, נוכח העובדה כי מדובר בעבירת אלימות שהופעלה על ידי קצין משטרה, הרי שיש חשש ממשי כי הנאשם עלול לאבד את מקום עבודתו ב-15 השנים האחרונות, ועל כן אני סבורה כי יש מקום להימנע מהרשעתו. מתסקיר שירות המבחן, שמיעת עדי האופי וכן מן המסמכים שהוגשו לעיוני, התרשמתי כי האירוע בו הורשע הנאשם הינו מקרה חריג עבורו, וכי הסיכוי להישנות התנהגות זו נמוך ביותר. ויודגש, כי שירות המבחן דיווח אף הוא כי ההליך הפלילי נגד הנאשם היווה גורם מרתיע ומציב גבולות, אשר גרם לזעזוע קשה ומטלטל עבורו.

 

נוכח האמור לעיל, מצאתי כי הרשעתו של הנאשם, אשר עשה ימים כלילות בהגנה על אזרחי המדינה במסגרת תפקידיו השונים במשטרת ישראל, תגרום לנזק בלתי סביר עבורו, ובוודאי כזה שאינו עומד ביחס סביר מול חומרת העבירה בה הורשע. סבורני כי המלצת שירות המבחן להשית על הנאשם ענישה חינוכית בדמות צו של"צ בהיקף 120 שעות, כמו גם קיומו של ההליך הפלילי לכשעצמו, מהווים גורם מרתיע עבור הנאשם, אשר ימנע הישנות המעשים בעתיד.

 

אשר על כן, אני מורה על ביטול הרשעת הנאשם וגוזרת עליו את העונשים הבאים:

 

  1. שירות לתועלת הציבור בהיקף של 120 שעות. השירות יבוצע על פי תוכנית שגיבש שירות המבחן בספריה העירונית במעלה אדומים. הנאשם יחל בריצוי השל"צ בתוך 30 ימים. השירות רשאי לשנות את מקום ההשמה ללא צורך בהחלטה שיפוטית. הנאשם מוזהר כי אי ריצוי השל"צ במלואו יגרור את הפקעתו ויוטל עליו עונש חלופי.

  2. צו מבחן לתקופה של 12 חודשים. הנאשם הוזהר בדבר משמעות הצו והחובה לציית לו, לרבות המשמעות של ניתוק קשר עם שירות המבחן.

  3. פיצוי בסך 1,000 ₪ למתלונן, ע"ת 1. הנאשם יפקיד הפיצוי במזכירות ביהמ"ש בתוך 60 ימים מהיום. המזכירות תעביר הפיצוי למתלונן ע"פ פרטים שיימסרו ע"י המאשימה.

מזכירות תשלח ההחלטה לשירות המבחן למבוגרים.

 

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

 


 

ניתנה והודעה היום ו' חשוון תשע"ט, 15/10/2018 במעמד הנוכחים.

 


 

שרון לארי-בבלי, שופטת בכירה

 

הוקלד על ידי עדן אוחיון

רוצה תוצאות? התקשר/י עכשיו!
08-6344344   |   050-2777172

לפרטים נוספים צור/י קשר



בניית אתרים - טואול