בפני כב' השופט ד"ר יובל ליבדרו

 

 

המאשימה:

מדינת ישראל – המחלקה לחקירות שוטרים

ע"י ב"כ המתמחה יעקב לפיד

 

נגד

 

הנאשם:

XXXXXX - בעצמו

ע"י ב"כ עו"ד איציק כהן

 

<#1#>

 

<#2#>

גזר דין

 

1.        הנאשם הורשע, על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירה של תקיפה, עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז– 1977 (להלן: "חוק העונשין").

 

2.        מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי בתאריך 15.9.2012 סמוך לשעה 10:20 פנתה ילדה, שזהותה אינה ידועה למאשימה, לאחת העובדות בחנות הנמצאת במקום בו התרחש האירוע (להלן: "העובדת"), ואמרה לה כי המתלונן, אזרח אריתראי בעל אשרת שהייה כדין, חייך אליה וכי היא מפחדת. העובדת התקשרה למוקד 100 של משטרת ישראל והזעיקה למקום שוטרים. בעקבות הקריאה הגיע למקום הנאשם, ששימש כשוטר באותה עת, יחד עם שוטר אחר, הבחינו במתלונן, וביקשו ממנו להזדהות. המתלונן עשה כן והציג בפניהם את אשרת השהיה שלו בארץ. בשלב מסוים וללא סיבה דחף הנאשם את המתלונן באמצעות שתי ידיו וסטר לו מספר פעמים על פניו. כתוצאה בכך נפל המתלונן וחפציו אשר החזיק בידיו התפזרו. לאחר שהנאשם התרומם על רגליו והחל לאסוף את חפציו הדף אותו הנאשם וסטר לו מספר סטירות נוספות על פניו.

 

3.        המאשימה טענה כי מתחם העונש ההולם בעבירה דנן צריך לנוע בין מאסר מותנה ל- 6 חודשי מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות. המאשימה עתרה לעונש של מספר חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, פיצוי וקנס.

           המאשימה טענה כי הנאשם פגע בערכים המוגנים של שמירה על כבודו וגופו של אדם ושמירה על שלטון החוק. המאשימה טענה כי הנאשם תקף את המתלונן, אזרח אריתראי הנמנה על אוכלוסייה מוחלשת ללא כל צידוק. המאשימה הוסיפה כי לא מדובר באירוע שגלש והתפתח או באירוע של איבוד שליטה רגעי אלא באירוע של תקיפה מתמשכת, שבו הנאשם הכה וסטר על פניו של המתלונן שוב ושוב.

           המאשימה טענה כי הנאשם, מעבר למכות ולכאב, פגע בכבודו של המתלונן, גרם לו לתחושות של השפלה, עלבון וחוסר אונים וזאת נוכח הבדלי המעמדות ופער הכוחות בין הנאשם למתלונן. המאשימה טענה כי בתסקיר שירות המבחן, הצדיק הנאשם את מעשיו וטען כי המתלונן היה שתוי והתנהג בצורה פרועה, עובדות שאין להן זכר בכתב האישום ואשר יכולות להוביל למסקנות שגויות. המאשימה טענה כי המקרה דנן אינו נמנה על המקרים החריגים בהם ניתן להימנע מהרשעה וזאת בשל העובדה שהנאשם ממלא תפקיד ציבורי אשר מחייב הרשעה בדין. המאשימה הוסיפה כי אין תלות בין הרשעת הנאשם לפיטוריו של הנאשם מן המשטרה ולתמיכה בטענה זו הגישה המאשימה מכתב מראש מחלקת משמעת (ת/א). המאשימה  צירפה פסיקה לתמיכה בטענותיה.

 

4.        ב"כ הנאשם עתר לאמץ את המלצת שירות המבחן להימנע מהרשעת הנאשם. ב"כ הנאשם הוסיף כי הנאשם עומד בקריטריונים שנקבעו בפסיקה לעניין אי הרשעה. ב"כ הנאשם טען כי הנאשם לא ביצע את מעשיו בשל מוצאו של המתלונן אלא בשל העובדה כי היה נסער עת חשד שהמתלונן הטריד את הילדה. ב"כ הנאשם טען כי הנאשם נחשב שוטר מעולה המשרת במשטרה, ללא דופי וללא התנהגות בלתי הולמת, כ- 21 שנה ובהן מילא שורה של תפקידים קשים במסירות. ב"כ הנאשם פירט את פועלו של הנאשם כשוטר וטען כי פועלו של הנאשם ותרומתו הרבה למשטרה ולמדינה צריכים להילקח במסגרת שיקולי הענישה כמו גם היותו נעדר עבר פלילי. ב"כ הנאשם הוסיף כי הנאשם לקח אחריות על מעשיו, הכיר בטעותו, והביע את צערו. ב"כ הנאשם ביקש מבית המשפט להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם לאחר שהסתבך כלכלית ונמצא בהליך פשיטת רגל.

           ב"כ הנאשם צירף קטעי עיתונות המעידים על מגוון פעולותיו של הנאשם כשוטר (נ/א), המלצות ומכתבי הוקרה מהממונים על הנאשם (נ/ב) ופסיקה לתמיכה בטענותיו.

                                                    

6.        בעניינו של הנאשם הוגש תסקיר של שירות מבחן ממנו עולה כי הנאשם בן 43, נשוי ואב ל- 3 ילדים, סיים 12 שנות לימוד ושירת שירות מלא בצה"ל. הנאשם התגייס למשטרה בשנת 1993, שימש בתפקידים שונים והשתתף במבצעים מורכבים עליהם זכה להערכה רבה ממפקדיו. הנאשם נעדר עבר פלילי ולעניין העבירה מסר הנאשם כי ביקש לסייע לילדה הקטנה ולהרחיק את המתלונן שהיה שתוי והתנהג בצורה פרועה. הנאשם הביע חרטה על מעורבותו באירוע וציין שלמד את הלקח. עוד ציין כי בכל שנות שירותו במשטרה לא נהג באלימות ולא נרשמו נגדו תלונות. שירות המבחן התרשם כי לא מדובר בדפוס התנהגות המאפיין את הנאשם וכי הנאשם לקח אחריות והפנים את המסר כיצד עליו להתנהג בעתיד וכי ההליך המשפטי מהווה גורם מרתיע משמעותי. עוד התרשם שירות המבחן כי הנאשם מגלה יציבות ואחריות במסגרות אליהן השתייך וממלא את תפקידו המשטרתי במסירות וללא התנהלות חריגה. נוכח התרשמות זו ונוכח ההשלכות העשויות להיות לנאשם כתוצאה מהרשעה המליץ השרות להימנע מהרשעתו של הנאשם ולהטיל עליו צו של"צ בהיקף של 120 שעות ותשלום מוחשי.

 

7.        הנאשם הביע צער וחרטה על מעשיו וכי זו התנהגות שאינה מתאימה לו.

 

דיון

 

8.         סבורני כי מתחם העונש ההולם צריך לנוע בין מאסר מותנה ועונשים נלווים לבין 6 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות. בקביעת המתחם התחשבתי בערכים המוגנים שנפגעו, במידת הפגיעה בהם, בפסיקה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כפי שיפורט להלן.

 

9.        במקרה דנן, הערכים המוגנים שנפגעו הם שמירה על כבודו ושלמות גופו של אדם. בנסיבות בהן מתבצעת העבירה על ידי שוטר נפגעים גם הערכים של שמירה על שלטון החוק ועל המנהל התקין ושמירה על אמון הציבור במערכת אכיפת החוק ובנציגיו.

 

10      מידת הפגיעה בערכים המוגנים של העבירה נמדדת מהאופן שבה היא בוצעה ומנסיבות נוספות. בענייננו מידת הפגיעה בערכים המוגנים איננה מבוטלת. הנאשם הוזעק למקום האירוע במסגרת תפקידו, ניצל את כח השררה שניתן בידו מתוקף היותו שוטר ותקף את המתלונן ללא כל פרובוקציה מצדו. הנאשם סטר על פניו של המתלונן מספר פעמים והמשיך לעשות כן אף לאחר שהמתלונן נפל וחפציו התפזרו על הארץ. מעבר לפגיעה הפיזית נלוו למעשיו של הנאשם אלמנטים של השפלה ועלבון וזו לו בשל העובדה כי מדובר המתלונן תושב חוץ ממוצא אריתראי המשתייך לאוכלוסייה מוחלשת. לעניין אלימות שמבוצעת על ידי שוטר כלפי אזרחים ראו בעניין זה למשל ע"פ 64/86 מאיר אשש נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו):

"... אזרח הבא במגע עם אנשי משטרה, אפילו הוא חשוד או עברין, זכאי לצפות ולהניח שאם יתנהג כהלכה לא יגעו בו לרעה. מעשי אלימות ברוטלית כמו אלה של המערערים, פוגעים קשות הן במערכים היחסים, העדינה בלאו וכי, שבין האזרח למשטרה, והן במוניטין של המשטרה וביכולתה לתפקד כדבעי".

 

           יחד עם האמור לעיל, ומבלי להקל ראש, יש לתת את הדעת לכך שלא דובר באלימות ברוטאלית, כזו אשר הסבה נזק רפואי שהצריך טיפול רפואי.

 

11.     הפסיקה הנוהגת ביחס לעבירה של תקיפת בן מיעוטים על ידי שוטר הינה מגוונת ונעה בין סיום הליך ללא הרשעה בתוספת של"צ או מבחן לבין תקופות של מאסר. כך למשל בת"פ (י"ם) 5071/02 מדינת ישראל נגד פרח יוגב ואח' (פורסם בנבו), השית בית המשפט עונשים של  של"צ ופיצויים ל-3 שוטרי משמר הגבול שהיכו פלסטינים ואשר באישום נוסף הורשעו בשיבוש הליכי משפט. שניים משלושת הנאשמים לא הורשעו. בת"פ 4639/09 מדינת ישראל נגד כהן ואח' (פורסם בנבו) גזר בית המשפט על 3 שוטרים שהכו ערבי ללא סיבה עונש של 6 חודשי מאסר על תנאי ועונשים נלווים. בת"פ 4169/04 מדינת ישראל נגד נבון חיים (פורסם בדינים ועוד) בית המשפט הטיל 4 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר מותנה ועונשים נלווים  על שוטר שהכה בן מיעוטים ללא כל סיבה. בע"פ (מחוזי ת"א- יפו) 71546/05 אהרוני יניב נגד מדינת ישראל (פורסם בדינים ועוד), התקבל ערעורו של הנאשם שוטר מג"ב שתקף שוהה בלתי חוקי ללא סיבה מוצדקת, בכך שהכה בראשו באמצעות פנס ועונשו הומתק ל-6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ועונשים נלווים.

12.      הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה הן הנזקים שצפויים היו להיגרם והנזקים שנגרמו למתלונן הן במישור הפיזי ובמישור הנפשי לרבות תחושת ההשפלה וחוסר האונים שחש המתלונן והן לפגיעה שבמוניטין המשטרה; הניצול לרעה של כוחו ומעמדו של הנאשם לרבות העובדה כי המתלונן שייך לאוכלוסייה מוחלשת.

           לקולה התחשבתי בעובדה כי לא קדם לאירוע תכנון מוקדם. סבור אני כי מדובר בשיקול דעת לקוי של הנאשם ובכישלון ערכי שנגרם עקב הסיטואציה הייחודית במסגרתה הוא הוזעק לזירה בעקבות הצבעה של ילדה קטנה על המתלונן תוך שהיא מציינת כי היא מפחדת ממנו.

13.      כאמור ההגנה עותרת לסיים את ההליך ללא הרשעת הנאשם. מכאן שהיא עותרת לגזור את דינו של הנאשם תוך חריגה ממתחם הענישה ההולם.

           סבור אני כי בהתאם לסעיף 40 ד' לחוק העונשין, יש להיעתר במקרה זה לעתירת ההגנה.

 

14.      אין להקל ראש בעבירה אותה ביצע הנאשם ועל דרך כלל יש להרשיע מי שביצע עבירה שכזו, לא כל שכן עת מדובר בשוטר. יחד עם זאת, שיטתנו המשפטית דוגלת בעקרון הענישה האינדיבידואלית.

              סבור אני כי אין לחשוש כי גישה מקלה במקרה המתאים תשלח מסר שגוי. בעניין זה, ראו: ע"פ 433/89 ג'ורג' אטיאס נגד מדינת ישראל, פד"י מג (4) 170:

     

"בנוסף לכל השיקולים האמורים, קיים ועומד שיקול החשוב והמהותי של תיקונו של הנאשם ושיקומו, ובהתקיים, במקרה מסוים, נסיבות מיוחדות ונכונות, ייתכן ששיקול אחרון זה יגבר על השיקולים האמורים האחרים ויקבע, באותו מקרה מסוים, את מידת העונש וצורתו. "ענישתנו היא ענישה אינדיווידואלית של כל עבריין 'באשר הוא שם'" (ע"פ 291/81 [1], בעמ' 442). זאת תורת הגישה האינדיווידואלית" . בתורת הענישה, המקובלת עלינו כקו מנחה בסוגיה קשה וסבוכה זו של הענישה ומטרותיה, ואין אנו רשאים ל"הקל" על עצמנו ולהחמיר עם הנאשם, מתוך הסתמכות על הנימוק והחשש שמא הקלה במקרה מסוים הראוי לכך תשמש תקדים למקרים אחרים שאינם ראויים לכך. חזקה על בית המשפט שיידע להבחין בין מקרה למקרה לגופן של נסיבות ולעיצומם של דברים".

 

15.      המבחנים לסיום ההליך ללא הרשעה הותוו בפסיקת בית המשפט העליון.  פסק הדין המנחה בסוגיית ההימנעות מהרשעה, ניתן בע"פ 2083/96 כתב נגד מדינת ישראל פד"י נב(3) 337  (להלן: "הלכת כתב"). בהלכת כתב נקבע כי שני גורמים מצטברים הם שמאפשרים לסיים הליך ללא הרשעה:

 

"ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל."

 

16.      בענייננו, נסיבות המקרה דנן מאפשרות להימנע מהרשעה מבלי לפגוע יתר על המידה באינטרס הציבורי. הנאשם מכהן במשטרה מזה כ- 21 שנים בהן שימש בשלל תפקידים במסירות רבה וזכה להערכה רבה ממפקדיו. סבורני כי יש בכוחה של הרשעה במקרה דנן לקטוע את שירותו של הנאשם  במשטרה, את תרומתו עד כה למשטרה  ולחברה, לפגוע במטה לחמו ולסיים את הקריירה האישית המוצלחת שהייתה מנת חלקו במסגרת תפקידיו השונים במשטרה. לעניין זה ראו: ע"פ 9893/06 אסנת לאופר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו).

 

"ההליך העונשי, וההכרעה בסוגיית אי ההרשעה בגידרו, הוא עת לחשבון נפש שבו יש להתייחס לא רק למהות הכשלון העומד ביסוד ביצוע העבירות הפליליות, אלא גם לאיכויותיו האישיות, האנושיות והמקצועיות של הנאשם, ופועלו ותרומתו לאיכויות מיוחדות אלה יש לחברה (ת.פ. (י-ם) 55/96 מדינת ישראל נ' פרומדיקו, פ"מ תשנ"ז, חלק שני, עמ' 1, בעמ' 321; ע"פ 2754/97 צור נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). לתת משקל ראוי במסגרת השיקולים לענין אי הרשעה.

 

           (יצוין כי באותו מקרה ובשל נסיבותיו המיוחדות הסתיים ההליך בהרשעה).

 

17.      אני סבור שיש לפרש את המונח "שיקולי שיקום" המוזכר בסעיף 40 ד לחוק העונשין, המאפשר חריגה לקולה ממתחם העונש, ובהלכת כתב הנ"ל, גם ביחס לנאשמים נעדרי עבר פלילי שלהם הסתבכות יחידה בפלילים ואשר מנהלים אורח חיים נורמטיבי. שיקול השיקום בעניינם לא יהיה באופן של שילוב בהליך גמילה או טיפול אלא במתן אפשרות להמשיך לנהל אורח חיים נורמטיבי, יצרני ותורם לחברה. 

           שימוש בשיקולי שיקום אך ביחס לרצידיוויסט  אשר מבקש לעבור הליך גמילה או להשתלב בהליך טיפולי כזה או אחר עשוי להפלות לרעה דווקא את מי אשר מסתבך לראשונה בפלילים. כזכור, אחד ממבחני העזר של "הלכת כתב" הוא שמדובר בעבירה ראשונה של הנאשם.

          

18.      מעבר לאמור, נדמה כי הנאשם עומד במרב המבחנים שפורטו בפסק דינו של השופט ש' לוין בהלכת כתב הנ"ל, אודות סיום הליך ללא הרשעה:

           מדובר באירוע פלילי ראשון ויחיד של הנאשם; נסיבות העבירה, במקרה דנן, לא נמצאות ברף הגבוה; סבירות נמוכה שהמקרה יחזור וישנה; לא מדובר בדפוס פעולה כרוני של הנאשם, שירותו המשטרתי של הנאשם היה ללא דופי אף כי שימש בתפקידים ובמבצעים בהם קיימת רמת חיכוך גבוהה עם החברה העבריינית; הנאשם לוקח אחריות; הפנים את חומרת מעשיו והביע צער על האירוע; הרשעה תפגע בדימויו העצמי של הנאשם ועשויה לפגוע בעיסוקו במשטרת ישראל. אף כי עולה ממכתבו של ראש אגף המשמעת במשטרה (ת/א) כי הרשעה לא בהכרח תביא לפיטורים הרי ברי כי יש לה משקל גדול על החלטה לעניין פיטוריו של הנאשם או קידומו בעתיד וכי הימנעות מהרשעה תסלול את הדרך בפני הנאשם להמשיך בשירותו במשטרה.

           יוער כי בהתאם לסעיף 40 יא(1) על בית המשפט לבחון גם את שאלת הפגיעה בנאשם כתוצאה מההרשעה והעונש.

 

19.      לא למותר לציין כי במסגרת שיקוליי מצאתי להתחשב לקולה בפגיעה בנאשם ובמשפחתו, בהודאתו של הנאשם ובחיסכון בזמן שיפוטי; בהבעת החרטה, בלקיחת האחריות על מעשיו; בקטעי העיתונות שהוגשו (נ/א) המתארים חלק מהמבצעים בהם השתתף הנאשם וכן בתעודות ההערכה הרבות ממפקדיו (נ/ב); בחלוף הזמן מאז שבוצעה העבירה ובעובדה שהנאשם נעדר עבר פלילי.

 

20.      עוד אציין כי נתתי משקל להמלצת שרות המבחן, אם כי ביחס להיקף השל"צ לא קיבלתי את עמדת השרות.

 

21.      עיינתי בפסיקה שהגישה המאשימה וסבורני כי בחלק מהמקרים מדובר בעבירות שונות ובנסיבות חמורות יותר, בחלק אחר מדובר במקרים בהם לא הוכח קיומו של נזק קונקרטי.

 

22.      לאור כל האמור לעיל, מצאתי לחרוג ממתחם העונש ההולם, לבטל את הרשעת הנאשם  ולהטיל עליו את העונשים הבאים:

 

א.             200 שעות של"צ. בהתאם להמלצת שירות המבחן יבצע הנאשם את השירות

                 במסגרת אגודת צער בעלי חיים בחיפה.

                 הובהרה לנאשם חשיבות שיתוף הפעולה בביצוע השל"צ ונפקות היעדר שיתוף פעולה.

 

ב.              פיצוי למתלונן בסך של 5,000 ₪. הפיצוי ישולם תוך 120 יום מהיום.

                               מצורף בזאת טפסי פרטי ניזוק.

                

ג.               חתימה על התחייבות כספית על סך  10,000 ₪  להימנע מביצוע עבירת אלימות במשך שנה מהיום. לא תחתם התחייבות תוך 7 ימים יאסר הנאשם ליומיים.

 

 

 

העתק ההחלטה ישלח לשרות המבחן.

 

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

 

<#3#>

 

ניתן והודע היום ב' כסלו תשע"ה, 24/11/2014 במעמד הנוכחים.

 


 

ד"ר יובל ליבדרו, שופט

 

ב"כ המאשימה:

אבקש עיכוב ביצוע רכיב השל"צ.

 

ב"כ הנאשם:

משאיר לשיקול דעת בית המשפט.

<#4#>

החלטה

מעכב את רכיב ביצוע השל"צ למשך 45 ימים מהיום.

 

היה והמאשימה תחליט שלא להגיש ערעור, תודיע על כך לב"כ הנאשם ולשרות המבחן כדי שניתן יהיה להתחיל בשל"צ.

<#5#>

ניתנה והודעה היום ב' כסלו תשע"ה, 24/11/2014 במעמד הנוכחים.


 

ד"ר יובל ליבדרו, שופט

 

הוקלד על ידי שרונה מימון

רוצה תוצאות? התקשר/י עכשיו!
08-6344344   |   050-2777172

לפרטים נוספים צור/י קשר



בניית אתרים - טואול